שבץ מוחי הוא אירוע חירום רפואי שיכול לגרום לנזקים נוירולוגיים קבועים, מגוון סיבוכים ואף להוביל למות החולה. מדובר כיום בגורם הנכות העיקרי במבוגרים במדינות העולם המערבי ולגורם המוות השלישי ברחבי העולם.

לפי נתונים עדכניים שפורסמו על ידי משרד הבריאות, מדי שנה מתרחשים בישראל כ-15 אלף מקרים חדשים של שבץ מוחי.

גורמים לשבץ מוחי: דימום כתוצאה מחסימת כלי דם

רופאים מבחינים  בין שני סוגים של שבץ מוחי: שבץ המורגי הנגרם כתוצאה מדימום ושבץ איסכמי הנגרם כתוצאה מחסימה. ישנו מגוון רחב של גורמי סיכון לשבץ מוחי, כשבין היתר מדובר בגיל מבוגר, אירוע קודם של שבץ מוחי, עישון סיגריות, כולסטרול גבוה, סוכרת ויתר לחץ דם.

למעשה יתר לחץ דם אחראי לכ-50-35 אחוז ממקרי השבץ המוחי ולכן כל תכנית של שינוי הרגלים במטרה למנוע שבץ מוחי, כוללת הנחיות להפחתת ערכי לחץ הדם. בהקשר זה יש לציין כי גם מטופלים עם טרום יתר לחץ דם (יתר לחץ דם קל) נמצאים בסיכון מוגבר ללקות בשבץ, בהשוואה לאנשים עם לחץ דם תקין:

לפי מחקר שנערך באוניברסיטת קליפורניה, שסקר ממצאים מתריסר מחקרים שונים שהקיפו יותר מחצי מיליון נבדקים, נמצא כי יתר לחץ דם קל מגדיל את הסיכון ללקות בשבץ מוחי ביותר מ-50 אחוז. הנתונים העדכניים ביותר כיום מדווחים שכל עלייה של 20/10 מ"מ כספית בערכי לחץ הדם, מכפילה את הסיכון להתפתחות של מחלת כלי דם, החל מערכים של 115/75 מ"מ כספית.

מצד שני, טיפול אפקטיבי ביתר לחץ דם, יכול להוריד את הסיכוי לשבץ מוחי בכ-40%. גורמי סיכון נוספים לשבץ מוחי כוללים תסמונת דום נשימה בשינה, מחלות חניכיים, צריכה מופרזת של אלכוהול, חוסר פעילות גופנית, טרשת עורקים מפושטת, אי ספיקת כליות ועוד.

מה הם התסמינים של שבץ מוחי?

התסמינים של שבץ מוחי מופיעים בפתאומיות ומשתנים בהתאם לאזור הספציפי שנפגע במוח, כתוצאה מאספקת הדם הלא תקינה. בגדול ניתן לכתוב כי ככול שהאזור שנפגע גדול יותר, כך יותר פונקציות תפקודיות צפויות להיפגע. כמו כן ישנו הבדל בהסתמנות הקלינית של שבץ מוחי הפוגע בגזע המוח, בקורטקס או באחת המסילות המרכזיות של מערכת העצבים המרכזית (הדורסלית, הקורטיקו-ספינאלית והספינותלמית).

כך לדוגמה פגיעה באחת או יותר מהמסילות יכולה לבוא לידי ביטוי בשיתוק של צד אחד בגוף, ירידה בתחושות הסנסוריות ורפלקסים ערים בצד אחד ולעומת זאת פגיעה בגזע המוח יכולה להוביל לחולשה בשרירי הלשון, בעיות יציבה, ירידה ברפלקסים מסוימים כמו תגובת האישון לאור ורפלקס הבליעה וחוסר יכולת להניע את הראש מצד לצד.

תסמינים נוספים כוללים בין היתר תחושה של חוסר שיווי משקל, הפרעות ראייה, אפאזיה, אפרקסיה, בעיות קואורדינציה, בעיות זיכרון, חשיבה לא מאורגנת ועוד. אם מדובר בשבץ המורגי המוביל לעלייה בלחץ התוך-גולגולתי, ייתכנו גם כאבי ראש חזקים, הקאות ואובדן הכרה. למידע מורחב – תסמינים של שבץ מוחי

כיצד מאבחנים שבץ מוחי?

אבחון של שבץ מוחי הוא תהליך המתחיל בזיהוי התסמינים האופייניים לשבץ כמו קשיי דיבור פתאומיים, כאב ראש עוצמתי, שיתוק חד צדדי של הפנים או של הגוף ועוד. כאשר מגיע לבית החולים אדם עם תסמינים שיכולים להתאים לשבץ מוחי, יש לערוך לו בדחיפות האפשרית בדיקות שמטרתן לשלול או לאשש את החשד וכן לזהות את סוג השבץ. בנוסף מטרת האבחון היא לזהות את מיקום השבץ ולהעריך את מידת החומרה שלו.

הבדיקות העיקריות המשמשות כיום לאבחון שבץ מוחי הן CT, MRI ואנגיוגרפיה, אך יתכן שיבוצעו בדיקות נוספות במטרה להשלים את תהליך האבחון כמו בדיקות של תפקוד הלב, מדידת לחץ דם, בדיקת דופלר של עורקי הצוואר, בדיקות דם מסוגים שונים ועוד.

כיצד מטפלים בשבץ מוחי?

הטיפול בשבץ מוחי משתנה בהתאם לסוג השבץ וכן בהתאם למשך הזמן שחלף מהרגע שבו התרחש השבץ ועד להגעת המטופל לבית החולים. בשבץ המורגי מטרת הטיפול היא להשתלט על הדימום ולנקז את הדם המפעיל לחץ על המוח. כל זה נעשה באמצעים כירורגיים בבית החולים. לעומת זאת מטרת הטיפול בשבץ איסכמי, היא לשחרר את החסימה ולחדש את זרימת הדם למוח במהירות האפשרית.

את החסימה ניתן לשחרר על ידי הזזת קריש הדם שחוסם את כלי דם או על ידי המסתו באמצעים תרופתיים. התרופה המשמשת לפירוק קרישי דם במצבים של שבץ מוחי איסכמי נקראת TPA וניתן להשתמש בה כל עוד לא חלפו ארבע וחצי שעות מרגע החסימה ואילו הטכניקה שבה שולפים את קריש הדם דרך צנתר נקראת Endovascular Thrombectomy.

הצנתר מוחדר לעורק הממוקם באזור המפשעה ומשם הרופא מעביר אותו דרך אבי העורקים לכיוון הראש. התהליך מתבצע תחת שיקוף וכאשר הצנתר מגיע לאזור החסימה, קריש הדם נשלף דרכו החוצה. דרך הצנתר ניתן גם להחדיר את התרופה המשמשת להמסת קרישי דם.

שיקום לאחר שבץ מוחי

הטיפול הראשוני בנפגעי שבץ מוחי נועד לחדש את אספקת הדם למוח ולייצב את מצב החולה, אך הואיל ורבים מהמטופלים ששרדו שבץ מוחי נותרים עם נכות מסוג כזה או אחר, הטיפול ממשיך גם לאחר היציאה מהאשפוז. ההליך השיקומי לאחר שבץ מוחי יכול להימשך שנים ארוכות ולא אחת על המטופלים להסתגל לשינויים משמעותיים באורח חייהם.

שבץ מוחי יכול לגרום לבעיות תקשורת, בעיות התמצאות, חולשת שרירים, שיתוק, קושי בזיהוי אנשים, קושי בשליטה על רגשות, או קשיי שינה . בנוסף לתהליך השיקומי, במקרים רבים נפגעי שבץ מתחילים בטיפול תרופתי שמטרתו להפחית את הסיכוי לשבץ מוחי נוסף בעתיד.